דלג על בר עליון
דלג על Banners
דלג על Banners
דלג על Banners
דלג על ניווט מהיר
דלג על Banners
מתי אתם עושים את זה?
דלג על Banners

אין לי ארץ אחרת, בהוראה אני בוחרת

עסק לא מכניס. סטודנטים להוראה מפגינים. (הגדלה)

 לפני כמה חודשים נרשמתי למכללה לחינוך "אורנים".

החלטתי במודע להיות מורה, עם ההטבות (הילדים) והחסרונות (משכורת, שחיקה) הנלווים, מתוך שיקולים ערכיים, שמקורם כבר בתיכון ובתנועות הנוער, במכינה הקדם-צבאית שבה התחנכתי ובצבא. בחרתי בחינוך כי בשנות חיי הכרתי את סגולותיו של מחנך טוב והיו לי "מורים לחיים", כמו שהקמפיין הנשכח ההוא אמר.

התגובות היו לא מפרגנות בעליל; רובן דיברו על היעדר ההכנסות שלי בעתיד. מעטות היו התגובות שעודדו אותי לכך שזה המעשה הנכון. בנוסף, אני מגיעה ממשפחה של מורות וגננות ויודעת ממקור ראשון כמה שעות משקיעים מחוץ לכותלי בית הספר.

ובכל זאת, כשהגיע הזמן לבחור תחום לימוד – ההחלטה נפלה על הוראה, ולא סתם – הוראה בחינוך מיוחד. יאנוש קורצא'ק אמר כי שינוי העולם הוא שינוי החינוך, וזו הדרך שלי לשנות את החברה ולהנחיל ערכים.

אולי תגידו, ובצדק, "היא סטודנטית שנה א' ועדיין תמימה. אחרי שתיכנס למערכת, היא תתפכח באכזריות". ובכן, אני כבר במערכת, יום אחד בשבוע. לפני שבוע ילד אחד שלא מדבר תקשר איתי בחיוכים ובמחוות גוף; השבוע הוא כבר חייך אליי בבוקר ושמח לראות אותי וענה לשאלות בכיתה. כן, רק פעם אחת בשבוע, וכבר יש שינוי חיובי.

בגלל השינויים הללו – ההתקדמויות הקטנטנות – שווה לי לעבוד עם ילדים. למרות המערכת המקצצת והשוחקת, שאיננה תומכת בנו. כי יש ילדים שצריכים אותנו, אבל זה לא רק הם – החברה בישראל זקוקה למטורפים שיבחרו בהוראה.

כי כיום דור העתיד גדל פה בלי חינוך ערכי, ומצבנו רק ילך ויתדרדר. הגיע הזמן לשאול את עצמנו "מה יקרה לילדים שלי? מי יחנך אותם מחוץ לבית? מה יקרה לילדים שבית הספר הוא המקום האחרון שיציל אותם, לפני ההתדרדרות? ולמה שמורה שמרוויח פחות משכר מינימום ישקיע את נשמתו בהוראה?"

 

מחאה בכל הארץ

 

בדיוק בגלל השאלות הללו יצאנו, הסטודנטים באורנים, לפני שבוע להפגין מול לשכת התעסוקה, להכיר את המקום שבו מקבלים השלמת הכנסה. כל מה שצעקנו נגע לעתיד, למשל "גם אני מורה עני", או כמו הכותרת של הכתבה הזו.

 

כל מה שצעקנו, נגע לעתיד. סטודנטים מפגינים

נכון, זה היה גימיק, אבל זה היה גם המקום הראשון שחוויתי את תמיכת הציבור: בני נוער עמדו איתנו, מורה סיפרה לנו על חייה, אנשים לא נשארו אדישים והבנתי שיש נתק בינינו לבין מקבלי ההחלטות. אני יודעת שבירושלים עובדים קשה מול באוהל מחאה מול משכן הכנסת, שבסמינר הקיבוצים לא שותקים ושיש משמרות מחאה בכמעט כל מקום בארץ.

מדובר במאבק היסטורי על עתידנו, לא פחות. זה בדיוק הזמן לצאת מהרוב הדומם ולעשות מעשה – להצטרף לקריאת המורים, ההורים, התלמידים והסטודנטים. זה מאבק של כל אדם בישראל על הזכות הבסיסית לחינוך ציבורי ראוי. הגיע הזמן שנילחם על מעמד המורה במדינה הזו.

הגיע הזמן שנכריז, כי מכאן שואפים למעלה – להצטיינות ולחינוך לערכים. המאבק הזה יקבע עבורי אישית, כי בחרתי להיות מורה; אבל הוא גם של כל מי שהיה במערכת החינוך ועתיד לשלוח את ילדיו למערכת חינוך.

זהו מאבק של כל אדם בארץ הזו.

 

 

והנה כמה דרכים להשפיע מבלי לזוז מהכיסא:

* בלוג המורים – כל מה שמתרחש בשטח וסיפורים אישיים: http://www.blogmorim.com

* מכתב השמיניסטים - קריאת השמיניסטים לראש הממשלה ולשרת החינוך:

 www.shministim.co.il

 

הכותבת היא סטודנט לחינוך מיוחד וספרות במכללת "אורנים".

 

תוכלו להגיב לכתבה על ידי לחיצה על כפתור "הוסף תגובה", כאן למטה 

הדפסהשליחה לחברהגיבו לכתבה
תגובות
מס. התגובהתוכן התגובה
1. צחי (5/12/2007 23:53:10)
2. מעיין (7/12/2007 00:26:04)
דרונט בניית אתרים
מיסודה של עמותת נחשון
עבור לתוכן העמוד
התנדבות