אדם לייזנר, חניך במכינה הקדם צבאית "נחשון", משתתף בתחרות הכתיבה ע"ש בת-חן שחק ז"ל, שהתפרסמה כאן באתר חברה טובה. לפניכם הקטע שכתב על החוויה המשמעותית שאותה הוא חי כיום.
להיות מכיניסט זה לדחות את הצבא בשנה בשביל להתגייס. להתגייס יותר טוב, להבין יותר,לדעת מה אני נותן, מה קורה שם בחוץ ומה היופי - שבלהיות ישראלי, אזרח וחייל של כוונות טובות - כוונות ישראליות.
להיות מכיניסט זה לקום ב 6:30 בבוקר, לפתוח את העיניים ולחייך, לחייך כי אתה במשרה מלאה של מנהיג, מנהיג שקם כל בוקר ואוכל אוכל שהוא לא כל כך טעים וגם לא כל כך משביע ולאהוב את זה.
אתה לומד לאהוב את העובדה שבשביל תוצאות טובות והשגת המטרה אתה עובד קשה, קם מוקדם בבוקר, לומד המון, פוגש כמה שאפשר את אדמת הארץ ומחייך, מחייך לפני שאתה נרדם כל לילה בשעות הקטנות.
להיות מכיניסט זה לדעת לחיות עם אחרים, לדעת מהי הטרוגניות ולדעת מהו פלורליזם בו המדינה שלך מתהווה. מין התהוות יומיומית ומעניינת בה אתה חי וקיים 59 שנים ו" שלא יגמר לעולם.. ".
להיות מכיניסט זה להיות חלק מחברה טובה, חברה טובה שבה היום לא נגמר כששוקעת השמש, אלא נגמר ביום חדש ואחר, בעיר אחרת ובהתנדבות אחרת בשביל לתת.
להיות מכיניסט זה לספוג, לספוג מאינסוף רבדים, רבדים כלכליים, תרבותיים, חברתיים, פוליטים, מיליטנטים ועוד ועוד... להיות מכיניסט זה לתת מעצמך מיליון אחוז גם כשאין,
זה להיות בן-אדם.
הקליקו כאן והוסיפו תגובתכם
.JPG)
