דלג על בר עליון
דלג על Banners
דלג על Banners
דלג על Banners
דלג על ניווט מהיר
דלג על Banners
מתי אתם עושים את זה?
דלג על Banners

לכל אחד מאיתנו יש אח הומו

משמרות הגאווה בחיפה

הזמנה לפעילות התנדבות

הקהילה ההומו-לסבית נמצאת בכל מקום
– גם אם את ואתה לא מודעים לכך. לכל אחד מאיתנו יש אח הומו, אמא לסבית ובן-דוד טרנסג'נדר, שלא מוכנים לצאת מהארון. הקהילה שלנו, קהילת הלהט"ב (לסביות, הומוסקסואלים, טרנסג'נדרים וביסקסואלים), הינה אחת מהאוכלוסיות המעטות שמופלות במדינת ישראל על בסיס רשמי – כלומר על בסיס החוקים במדינה ולא רק בגישה של הממסד. החוקים במדינת ישראל אינם מאפשרים לנו זכויות בסיסיות שיש לכל אדם הטרוסקסואל. לאחרונה בלט במיוחד הניסיון של שר המשפטים פרידמן לשנות את חוק הירושה, שלבסוף בוטל עקב לחץ מצד גורמים מקהילת הלהט"ב. התיקון לחוק, אילו היה מתקבל, היה מבטל את יכולתם של בני זוג מאותו מין לרשת את בן זוגם, כך שאם יש לי בן זוג במשך 40 שנה, וחלילה הוא מת, לא הייתי זכאי ליהנות מירושתו, אלא לאחר מאבק משפטי (שעולה זמן וכסף), או במידה שהוא טרח לכתוב צוואה אצל עורך דין. זכורה לנו גם הצעת החוק נגד מצעדי הגאווה שעברה בקריאה טרומית בשנה שעברה, שלשמחתנו נקברה תחת מעמסת הממשלה. הצעות חוק בעייתיות כאלה מצריכות את הקהילה הלהט"בית להישאר דרוכה כל הזמן ולבדוק האם יש חוקים שפועלים לרעתה.
עוד לאחרונה התבשרנו כי בית המשפט קיצר את עונשו של הטרוריסט ישי שליסל, שדקר שלושה אנשים במצעד הגאווה, מ-12 שנים ל-10. כל מי שיקרא את פסק הדין או את תיאורי המקרה יוכל להסיק בבירור שלא היו מקצרים עונש של טרוריסט פלסטיני שהיה פועל כך. המסר לקהילת הלהט"ב ברור: חיינו שווים פחות (וכמובן שחשוב להזכיר את ההסתות כנגד הקהילה, שקדמו לניסיון הרצח, כולל הפשקוויל בקהילות החרדיות בירושלים שהבטיח 20,000 ש"ח למי שירצח הומוסקסואל במצעד). לאחרונה קבע בית המשפט, שעיתון שכתב על שחקניות כדורסל כי הן לסביות ומקיימות אורגיות צריך לפצות אותן כספית בכ-300,000 ש"ח. בפסיקת השופטת נאמר, שלבד מלשון הרע על האורגיות, גם דיבור על נטייתו המינית של אדם בניגוד לרצונו הינה בגדר לשון הרע. אפילו השופטת חשבה שזה פוגע ומעליב מישהו כאשר קוראים לו חד-מיני בניגוד לרצונו, וזוהי שופטת בישראל של 2007! מכאן נותר רק להבין שאפילו היא חושבת שלהיות חד-מיני זה פחות נחשב.
דוגמאות נוספות לאפליה מתרחשות בתחום שיפוטן של הרשויות המקומיות: בתל אביב מתקצבים בכ-2 מליון ש"ח בשנה גופים, עמותות ורשויות דתיות, בעוד שהאגודה זוכה בערך לכ-120 אלף ש"ח בשנה. בעיר חיפה, העירייה הציעה שתעזור לנו לקיים אירוע גאווה במקום סגור, במקום מצעד שמעורר את חמת אנשי ש"ס שבעירייה.
 
רוצים עוד דוגמה לאפליה?
העובדה שאסור לנו להתחתן. אי אפשר לאמץ האחד את ילדי השני ללא פסיקת בית משפט, וגם אז היא לעולם איננה קובעת תקדים. אסור להומוסקסואלים לתרום דם, מכיוון שכידוע לכל ההומוסקסואלים יש איידס (אפילו שמסתבר שהטרוסקסואלים מקיימים יותר יחסי מין לא מוגנים מאיתנו). טרנסג'נדרים וטרנסקסואלים אינם יכולים לשנות את שמם בתעודת זהות בלי ששמם הקודם יופיע בספח, והם אינם יכולים לשנות את שמם על תעודת הבגרות. שלא לדבר על כך שרוב הממסד הרפואי אינו מבין את הבעייתיות שלהם. ילדים נזרקים מביתם עקב היותם הומוסקסואלים ונאלצים לעבור לגור בבית-דרור שבתל-אביב, המשמש כבית יחידי לקהילה, או לעבוד בזנות כדי לקיים את עצמם.
האפליה כנגד קהילת הלהט"ב גורמת לה למצוקות רבות וקשות בתחום בריאות הנפש והפרט, מעבר לרמה הממסדית. בשליש ממקרי ההתאבדות ונסיונות ההתאבדות בקרב בני הנוער – אך גם בקרב אנשים מבוגרים יותר – קיימת ברקע מצוקה להט"בית, בייחוד כשמדובר באזור שאינו מתקדם ונאור בתפיסותיו (ראו, לדוגמה, כאן).
 
למרות האפליה שהקהילה סובלת ממנה, יש לה את ה"יתרון" להיות קהילה בלתי נראית. זאת אומרת, שבניגוד לנשים, אתיופים ומיעוטים אחרים – הנטייה המינית אינה מתגלה לעין הבלתי-מזוינת של האדם. אין מאפיינים כלשהם שיכולים לסייע לנו לזהות אדם שמעדיף להישאר "בארון" ולא "לצאת". כך נוצר המצב הבעייתי, שלקהילת הלהט"ב אין כוח של נראות, ולכן נוטים לייחס פעמים רבות את הנטייה המינית רק לאלה שגרים בתל-אביב, או בערים גדולות, או רק "לשמאלנים האלה", ועוד כהנה וכהנה סטיגמות.
מצד שני, חוסר הנראות אכן מאפשר לאותם אנשים שמצוקת חייהם החד-מינית גדולה מדי להישאר בהתחזות הטרוסקסואלית, על מנת שלא יסבלו מהתוצאות השליליות כמו למשל סילוק מהבית, מכות ויחס שלילי מהחברה. אלה אינם דברים בעלמא, הם קיימים (תקיפות נגד הומוסקסואלים אירעו בגן העצמאות ובמקומות נוספים בארץ, אך החשש של הנפגעים להגיש תלונה והסטיגמה הגדולה בחברה מביאים לנתוני-חסר לגבי הפגיעות). יש עדיין אנשי פסיכולוגיה בישראל ובעולם שחושבים שהומוסקסואליות זה דבר-מה שאפשר לתקן, על אף שב-1973 כבר הוצאה מספר ה-DSM של הפרעות הנפש.
 
הפסקת האפליה של אוכלוסיית הלהט"ב בישראל צריכה להיות מטרתו של כל שוחר-צדק חברתי, מכל סוג שהוא. לבד מסוגיית הנישואין – האם נישואין הם רק בין גבר לאישה, האם נישואין הם רק במסגרת המוסד הדתי – אין אפילו זכות לבני-זוג חד מיניים להירשם כנשואים במסגרת נישואין אזרחיים. וגם אם יעשו זאת בחו"ל, אין כל פסיקה של בג"צ, או חוק של המחוקק, שיאפשר להומוסקסואל ליהנות מזכויות של בן-זוג רגיל. והכל, רק משום הוא שונה, על אף שלא פגע באיש ולא עבר על חוקי המדינה שבה הוא חי.

עקב הסיבות הללו ורבות אחרות, החליט הפורום החיפאי לקהילת הלהט"ב, ארגון הפועל בעיר חיפה למען הקהילה, לקיים בכל יום חמישי (לבד מימים גשומים) משמרות גאווה, שבהן אנו עומדים עם שלטים ומוחים כנגד ההומופוביה והאפליה, מחלקים עלונים על המצב בישראל ומדברים עם העוברים והשבים שמתעניינים בהפגנה ובנו בכלל.

אני מזמין אותך להצטרף אלינו – שדרות הנשיא פינת רחוב אלחנן, מרכז הכרמל, חיפה בשעה 18:00.
 
לפרטים נוספים:
Iftach11@gmail.com
Urish83@gmail.com
050-2288352 אוּרי

 

הכותב הינו סטודנט באוניברסיטת חיפה, הומו גאה ופעיל בפורום החיפאי למען זכויות הלהט"ב. 
 
הקליקו כאן והגיבו למאמר זה

 

הדפסהשליחה לחברהגיבו לכתבה
תגובות
מס. התגובהתוכן התגובה
1. אורי שמילוביץ (11/01/2008 16:47:56)
2. דינה כץ (12/01/2008 15:49:33)
3. 
איזו כתבה מהממת
אור (12/01/2008 19:16:11)
4. רועי שויער (12/01/2008 21:20:57)
5. וולטר קרוך (13/01/2008 08:00:51)
6. נעמי הברון (13/01/2008 08:42:43)
7. רוני (14/01/2008 23:41)
8. 
מעניין. לא ידעתי
כרמליסט (16/01/2008 13:39:49)
9. דר' שרון פרל אולשוונג (18/01/2008 20:49:11)
10. דאוד (ערבוש אחד) (17/05/2009 23:14:45)
דרונט בניית אתרים
מיסודה של עמותת נחשון
עבור לתוכן העמוד
התנדבות