דלג על בר עליון
דלג על Banners
דלג על Banners
דלג על Banners
דלג על ניווט מהיר
דלג על Banners
מתי אתם עושים את זה?
דלג על Banners

שכל אחד יודיע לי מה רוצה אלוהים

   מפי הכלב

אהבה, כך חושבים בני האדם, היא לא עניין לכלבים. ובני אדם דתיים, בני דת האסלאם כמו בני דת משה, חושבים רעות על כלבים: טומאה, היעדר-נשמה, חוסר-שכל.
לבני אדם לעומת זאת, יש המון נשמה והמון אהבה, ובמיוחד לבני אדם דתיים. דתות מטיפות לאהבה, מקדשות את האהבה והנתינה לזולת, כל עוד הזולת הוא... בן דתם ובן עמם.

לאמי יש קרובים דתיים, שהם אנשים מאוד חמודים וטובים. הם מאוד מכניסי אורחים, וכשצריך לעזור, הם עושים זאת ברוח טובה וקלה, כאילו זה כלל לא מכביד. אבל השיחות איתם תמיד מפתיעות את אמי מחדש. הם תמיד שואלים למה היא מחזיקה כלב בתוך הבית ולא בחוץ, וחושבים שאני טמא וחסר-נשמה. ולא רק אני; הם אומרים שגם הגויים חסרי-נשמה (אז האם גם גוי, כמו כלב, צריך להיות בחוץ ולא בתוך בית?). ואז אמי מנסה להבין: "ואם גוי עושה מעשה טוב, או אפילו נשגב, כמו סיכון חיי-עצמו כדי להציל חיי אדם אחר?". "אה", אומר בן-הדוד הדתי של אמי, "זה מפני שנכנסה בגופו נשמת-יהודי, בלי ידיעתו". הוא רואה את הספקנות על פניה של אמי, ומתבדח: "הם לא פחות בני-אדם (הגויים), הם פחות יהודיים..."
ואז אמי שואלת, מה דעתו על רוצח יהודי, למשל ד"ר ברוך גולדשטיין, שטָבַח במתפללים מוסלמים. "אז מה אם הוא רצח?", הוא אומר. והבת-דודה אומרת: "בשנת השמיטה (כיום) אנחנו אוכלים ירקות ופירות שמגדלים ערבים. אבל יש אצלנו (בכפר הדתי) יותר צדיקים ממני, הם לא קונים מֵערבים, כדי שהם (הערבים) לא ירוויחו מהשמיטה".

האם יכול להיות שאלוהים רוצה שערבים לא ירוויחו ולא ישמחו? האם הם אינם ברואיו ובצלמו? וסמוך לסוף השנה האזרחית, שואלים בני-הדוד: "מדוע צריך לשמוע (בתקשורת) כל היום על החג ש ל ה ם ? זה לא חג שלנו! מה, זאת לא מדינה יהודית?!". מדובר כמובן ביום אחד בשנה, ה-25.12.07, שהוא אחד חלקי 365 של השנה. וגם נתינה קטנטנה זאת למיעוטים במדינתנו אינה מקובלת עליהם.
לאמי קשה להסכים, והיא אומרת: "אני אוהבת מוסיקה נוצרית, וזה כולל את המוסיקה הנפלאה של המלחין באך, שהיה נוצרי דתי". "יש מוסיקה יהודית!", הם אומרים, "כל גוי הוא אנטישמי, כולל באך!". אמי מתקשה להבין איך כל זה מתיישב עם ההטפה לאהבה, לנתינה, לאהבת אלוהים ועולמה. וזה כמובן לא שונה גם בדתות האחרות: כמה רדיפות, עינויים ומלחמות הביאה לעולם דת-האהבה הנוצרית, שהטיפה לאהבה ולסליחה ל כ ל, ולהושטת הלחי השנייה. וכמה מלחמות ואלימות הביאה לעולם דת האסלאם, ששמה נגזר מהמילה "שלום".

אחות אמי, שהייתה אשה חכמה (לפני האירוע המוחי שקרה לה), נהגה לומר: "כשמישהו מרבה לדבר על תכונה טובה שיש לו - יושר, נתינה, אהבה, ענווה - סימן שיש לו בעייה עם התכונה הזאת". כי כאשר אין בעייה, אין צורך להרבות בדיבור - התכונה מדברת בעד עצמה. ואכן יש בעייה: לפני זמן קצר, נראו ונשמעו אנשים חשובים וגם רבנים, מהזרם הדתי של בני-הדוד של אמי, כשהם זועקים אל הקהל המריע: "בוגד! משתף פעולה עם הנאצים! להעלות לגרדום! לתלות אותו, לתלות אותו!" - את ראש הממשלה של ישראל, אולמרט. תנו לו והוא יתלה כל מי שאיננו חושב כמותו. לא הוא בידיו הזקנות, אבל "שליח מצווה" שיציית לדבריו.
אז איך האהבה הרַבָּה והנתינה מסתדרות עם הרוע והשנאה? האם ישו התהפך בקברו ממעשי-חסידיו? האם הבעל-שם-טוב מתהפך מדברי חסידיו? מסַפרים על הבעל-שם-טוב, מייסד החסידות, ש ב ש ב ת הלך לקושש עצים, כדי לחמם לגויה חולה את ביתה...

אז איך זה מתיישב?
אני, כלב עם מוח די קטן, חושב שזה לא חייב להתיישב. אולי הם עושים הפרדה בין המדורים: במדור שבו נמצאים אלה שמסכימים איתם ושייכים אליהם - שם שוכנות אהבה ונתינה. במדור שבו נמצאים אלה שלא מסכימים איתם ולא שייכים אליהם - שם שוכנות השנאה והאי-נתינה. וכך הם נהנים משני העולמות: גם מִתְעַלים למעלת האהבה והנתינה, וגם נהנים מהרוע והשנאה של האגו. את הרגשות השליליים הם מקבלים באהבה, כי לדעתם זו מצוות אלוהים. כמו שגם דת האסלאם לא רוצה שנאהב את מי ש"כופר" באסלאם; וכמו שהנצרות נהגה בעבר באלימות כלפי ה"כופרים" בה.

"רגע", אמרה אמי, "חשבתי ששלוש הדתות האלה מאמינות שאלוהים הוא אחד; אז איך זה שהאלוהים של כל דת שונא את האלוהים של שתי הדתות האחרות? כמו למשל בפקיסטן, המאמינים רצחו את המנהיגה בנזיר בוטו, כי לא הייתה מוסלמית דייה לטעמם; או כמו שאצלנו אדם מאמין רצח את המנהיג יצחק רבין, כי לא האמין בדרכו של הרוצח". "איך את משווה!", אמר בן הדוד הדתי של אמי. "שם גויים רצחו גויה אחרת, ומה זה נוגע ליהודים?! וכאן - יהודי דתי, צדיק גמור שמקיים את כל המצוות (את כולן...?), רצח את מי שפעל בניגוד לרצון-אלוהים!"

"אתה מתכוון", שאלה אמי, "שיגאל עמיר ידע מה אלוהים רוצה טוב יותר מאשר הדתיים שגינו את מעשהו? ובכלל - הדעות והדתות של המאמינים שונות מאוד, ובכל זאת כל אחד יודע מה אלוהים רוצה? מעניין עם איזה ממאמיניו השונים אלוהים מסכימה, או אולי - עם כולם? והאם הוא מסכים לאלימות, למלחמות, ולרצח שהם מבצעים זה כנגד זה ב ש מ ו ?"

אתם עלולים לטעות ולחשוב שאני נגד דת או נגד אלוהים
להיפך: אני מאוד בעד. רק נדמה לי (אך כאמור מוחי הכלבי קטן למדי), ששום כלב או אדם אינם יודעים לבטח מה אלוהים רוצה, חושב, מתכוון, עד כדי לשנוא ולהרוג בשמו. לאהוב אפשר כמובן גם בשמו, כי אהבה ונתינה זה מה שאלוהים. ואלוהים איננה שייכת לשום אדם, דת, לאום; והוא "אוהב בטירוף את כולם" (המרכאות זה מפני שהביטוי שָאול ממורה רוחני. לא דתי).

שלכם,
בובי

בשם האהבה אני מזכיר לכם שלא להשליך בעלי-חיים לרחוב. בסרט תיעודי בערוץ 8 (שזה ערוץ שמתאים לכלבים) הראו כלבה שהקריבה את חייה כדי להציל חיי אדם בן המשפחה שלה. זה כי "כלבים עשויים מאהבה" (גם זה ציטוט, מסֵפר על גידול כלבים)

הקליקו והגיבו למאמר זה, או דברו עליו בפורום של בובי.

לטור הקודם: האשפה מושלכת לרחוב, כדי שהפראיירים ירימו. חבל שאין פראיירים בישראל

 

הדפסהשליחה לחברהגיבו לכתבה
דרונט בניית אתרים
מיסודה של עמותת נחשון
עבור לתוכן העמוד
התנדבות