דלג על בר עליון
דלג על Banners
דלג על Banners
דלג על Banners
דלג על ניווט מהיר
דלג על Banners
מתי אתם עושים את זה?
דלג על Banners

בזמן שהאוניברסיטאות פשטו את הרגל

לקראת סופו של חודש ינואר 2008 ישנם שני סוגי סטודנטים בישראל: האחד מתכונן לבחינות סוף הסמסטר והשני מתכונן לתחילת הלימודים.
שביתת המרצים, שהחלה כעוד איום סרק של מוסדות החינוך שלא לפתוח את שנת הלימודים, הפכה לאיום רציני וממשי על קיומם של מוסדות ההשכלה הגבוהה הנתמכים על-ידי המדינה. בזמן שהמרצים ופקידי האוצר רבים על הפירורים של קופת המדינה, הם לא טרחו לחשוב על הנזק שהם גורמים למשק ולחינוך בישראל. שביתת המרצים, שכמעט הסתיימה בביטול השנה האקדמית, מעידה על הלך-הרוח ותהליכים בלתי נמנעים שעתידים לבוא.
מסתבר שהטיסה אל התואר יכולה להיעשות בטיסת צ'ארטר או במחלקה ראשונה, רק שמחיר הכרטיס משתנה בהתאם. וכך, מבלי לשים לב, בעוד שסטודנטים רבים חרדים לגורל שנת הלימודים שטרם נפתחה, סטודנטים אחרים צלחו את השנה האקדמית ללא מכשולים מיוחדים. בנימין נתניהו, שמנסה להפריט גם את החמצן שאותו אנו נושמים, בוודאי חוכך את ידיו בהנאה: בשבועות האחרונים חזון ההפרטה שלו הדהד בראשיהם של כל הצדדים. אם בעבר היה זה חזון רחוק של עוד פוליטיקאי קפיטליסט, מסתמן כי בעתיד יהיה לו סיכוי רב לקרום עור וגידים. המכללות הפרטיות, שנתפסות כעסק כלכלי לכל דבר, עשו חיל בארבעת החודשים האחרונים ולא בגלל תוכניות הלימודים החדשניות, שכר הלימוד האטרקטיבי או המדשאות הירוקות שברשותן – אלא רק בשל העובדה האחת והיחידה, ששעריהן נפתחו בזמן.
כנראה שהמוטו של המכללות הפרטיות, כמו של כל עסק, הוא שהלקוח תמיד צודק – ואותו סטודנט שמשלם שכר לימוד דו ספרתי מידי-שנה הוא בוודאי הלקוח הטוב מכולם.

אף מילה על ציבור הסטודנטים
ציבור הסטודנטים, אותו צד שלישי שאוהב להצטייר כקורבן הגדול ביותר של השביתה הזאת, צריך לעשות גם אצלו בדק בית. בשנה שעברה, כשהאוצר איים להעלות את שכר הלימוד, ידעו הסטודנטים לצאת לרחובות, לשרוף צמיגים ולחסום כבישים. איפה היו אותם אנשים נחושים ואידיאליסטיים בשלושת החודשים האחרונים? הם היו בדיוק באותו מקום שבו שהו תלמידי המכללות הפרטיות בשביתת הסטודנטים האחרונה – בבית. אנחנו הישראלים יודעים לצאת לרחובות רק כאשר כואב לנו בכיס, אידיאלים נשאיר לאנשים שיש להם פנאי. אז נכון שהשביתה הזאת תפגע בעיקר בסטודנטים, אותו ציבור ששכר דירות, עבד בעבודות שחורות מזדמנות, שילם את שכר הלימוד בזמן וחיכה בקוצר רוח לשנת הלימודים שסירבה להיפתח. אבל בינינו, מי מאיתנו לא נהנה מחופשה קצרה בלתי מתוכננת? הבעיה הפעם, שהחופשה התארכה מעבר למצופה.

חינוך לכולם?
החלום של חינוך חינם להמונים הוא חיזיון מתעתע, שאולי רק במדינת היהודים האוטופית של הרצל יכול היה להגיע למימוש. ציבור הסטודנטים בישראל כבר ויתר מזמן על החלום להיכנס בשערי האוניברסיטה בישראל ולהרגיש לרגע באירופה. אבל אם נהיה כנים ונימנע מפרופגנדה פופוליסטית, נוכל להסכים שהדבר היחיד שנותר מהחזון לקיום מדינת הרווחה, שבה יכולים גם מוכי הגורל להשכיל, הוא הפיקוח על הלחם האחיד. גם כיום, שוק החינוך הגבוה בישראל אינו שוויוני במערך הלימודים האקדמי. האוניברסיטאות מרחיקות באופן קבוע סטודנטים מעוטי יכולת מהפריפריות, שמגיעים אליה עם נתוני פתיחה נמוכים יותר. הן עושות זאת בין היתר באמצעות מבחני הפסיכומטרי, שהפכו כבר לתעשייה כלכלית לכל דבר. הצעירים מהפריפריה אינם מצליחים לצמצם את הפערים שמערכת החינוך יצרה ונאלצים לחפש לעצמם אלטרנטיבות יקרות יותר ללימודיהם, בעוד שהסטודנטים האמידים משלמים שכר לימוד מסובסד ולומדים במוסד לימודים יוקרתי. לזה קוראים אירוניה.

אמריקה כבר כאן
בעתיד הסוגיה כבר לא תהיה גובה שכר הלימוד, אלא התמורה שנקבל עבורו. שביתת המרצים רק הוכיחה את הטענה, שבשביל מוצר טוב או שירות טוב צריך לשלם, ובשביל לשלם צריך כסף. בארצות-הברית למשל, ההבדלים כה מהותיים בין המוסדות האקדמיים הציבוריים לפרטיים מבחינת תכני הלימוד, השירותים והיוקרה, עד שמי שבוחר ללמוד במוסד לימודים ציבורי, לעיתים מצליח לגמור את הקריירה שלו עוד לפני שהיא התחילה. כמובן שבמכללות הפרטיות האמריקאיות גם פוגשים את האנשים הנכונים ויוצרים קשרים עסקיים. באופן זה, יוצרים חברה שבה הסיכויים של בני המיעוטים לצאת מהגטו קטנים ככל שעובר הזמן. בישראל של תחילת 2008 ניתן כבר לראות סממנים להתהוות הבועה האקדמית שנוצרת על ידי תורמים פרטיים ואנשי עסקים מהעשירון העליון: אם נדמיין את המרכז הבינתחומי הרצליה ("מכללת רייכמן") בעוד מספר שנים, לא בטוח שהמרחק ממנה לאוניברסיטת ייל יהיה גדול כל כך. אז נכון שכרגע בישראל האוניברסיטאות הגדולות זוכות ליוקרה רבה יותר מהמכללות הפרטיות, אבל אל נא נשכח שהמכללות הפרטיות הן צעירות יחסית בשוק ההשכלה הגבוה בישראל והן מצליחות לצמצם את הפערים בתחומים השונים בעקביות רבה. גם התדמית השלילית של המכללות הפרטיות, כמחלקות תארים להמונים וכמוסד לקניית תואר בכסף, תיכחד מהעולם ברגע שהמכללות יצליחו לצבור ניסיון ומוניטין ויקשיחו את תנאי הקבלה שלהן. בעתיד האוניברסיטאות לא יצליחו להתמודד מול תקציבי-העתק של המכללות, בדיוק כפי שערוץ 1 לא מצליח להתמודד מול ערוצי הטלוויזיה המסחריים. המרצים השובתים, שמתקוטטים על שחיקת השכר והתנאים הסוציאליים שלהם, בצדק או לא, יקבלו הצעות מפתות ויתחילו לפקוד את שעריהן של המכללות – רבים מהמרצים כבר חצו את הקוויים בדרך אל העושר.
כאשר זה יקרה, המציאות החברתית בישראל תשתנה ותדמה יותר ויותר למציאות החברתית האמריקאית: ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות – למי שיש כסף בבנק.
שביתת המרצים רק הוכיחה, שבמערכת חינוך בלתי-יציבה ובלתי-מבוססת כמו בישראל ובחברה שמקדשת את תהליך האמריקניזציה אפילו יותר מהאמריקאים, תהליך ההפרטה יהיה פשוט בלתי נמנע.

הכותב הינו סטודנט לתקשורת ועובד במערכת חדשות 10

הקליקו והגיבו למאמר זה

הדפסהשליחה לחברהגיבו לכתבה
דרונט בניית אתרים
מיסודה של עמותת נחשון
עבור לתוכן העמוד
התנדבות