דלג על בר עליון
דלג על Banners
דלג על Banners
דלג על Banners
דלג על ניווט מהיר
דלג על Banners
מתי אתם עושים את זה?
דלג על Banners

תעביר את זה הלאה, גרסת המציאות


יום ראשון בבוקר
השבוע מתחיל, וצוות חברה טובה בכוננות לקראת שבוע פורים עמוס ומלא מסיבות בכל הארץ. ואז מתקבל מייל.

שמי נירית ואני נציגת פורום ההורים של בית ספר "שער הנגב". נשמח לעזרה מכל סוג לפעילות פורים בבית הספר ביום ד'. בבית הספר לומדים ילדים מיישובי שדרות ועוטף עזה, וכרגע הם נמצאים באופן זמני בקיבוץ רוחמה - שכן בית הספר שלנו נהרס וכעת נבנה מחדש ממוגן. ביום ד' נחוג את פורים בבית הספר ללא הפעלות מבחוץ. נשמח לעזרה בפעילות כלשהי: הופעות למיניהן, משחקים והפעלות - יש לנו המון רצון לשמח את הילדים, אך הצעות לא כל כך זרמו לכיוון שלנו ואנחנו מרגישים "מוזנחים". ילדינו ישמחו מאוד לעזרה מכל סוג. מיליון תודות מראש.

 

 

 



היד כבר נשלחת אל המקלדת, כדי לכתוב התנצלות על כך שלא נוכל לעזור, בשל ההתראה הקצרה והעומס הגדול.
אבל משהו עוצר.אסף אזר מדגמן את תחפושת הליצן העסוק (צילום: איילת שריב)
טלפון לנירית, שולחת המייל.

עכשיו כבר ברור שאת הכפפה הזו אנחנו מרימים, ובגדול.
אבל... המסיבה עוד פחות משלושה ימים. אז מה עושים? מאיפה מתחילים?
זו בדיוק הסיבה שאני כל כך גאה להיות חלק מהארגון הנפלא הזה.
סבב מיילים וטלפונים קצר, ואני מיד מגלה שאני אכן בחברה טובה.

תוך שעות מקבלת המייל, אנחנו מצליחים למלא מיניבוס שלם!
צוותים של מתנדבים - שאת חלקם מעולם לא פגשתי לפני כן, מתחילים לארגן ולהתרים ממתקים ופרסים למסיבה.

פשוט מדהים.

יום רביעי בבוקר
יולי מבריזה במיוחד מהלימודים באוניברסיטה כדי לבוא ולהתנדב איתנו.
ליואב, חבר מהעבר שלא ראיתי שלוש שנים, הספיק טלפון אחד כדי להתייצב ביום החופשה היחידי שלו.
קומונת "אחריי!" המדהימה, עם בת אל המלווה האחת והיחידה, מגיעה כשכל חבריה מחופשים ומלאי מוטיבציה.
איילת ומעין, מארגנות הפעילות, מגיעות עמוסות כל טוב.
נועה, אורעד, עירית והילה, מתנדבות חדשות, נותנות את התחושה כאילו הן כבר שנים מתנדבות איתנו.
אפילו אחמד, הנהג, נדמה לי שנדבק בחדוות העשייה.
איזה כיף.

מגיעים לקיבוץ רוחמה, כ-10 ק"מ מזרחית לשדרות, לשם הועבר בית הספר היסודי.
תוך דקות מוקמים הדוכנים: רעשנים, מסכות, איפור ואפילו תחנת אכילת קרמבו בסכין ומזלג.
אנחנו פוגשים שם מאות ילדים מקסימים, גיבורים קטנים שמתמודדים מדי יום עם מציאות בלתי אפשרית.
ויקי בת השש גרה בשדרות. היא מספרת איך בכל פעם שיש צבע אדום, היא רצה לממ"ד ומתפללת.
רועי בן השבע לא מפחד בכלל מהקסאמים: "נולדתי עם זה, ואני לא מכיר משהו אחר".
ירין מקיבוץ גבים מספר, שהתחפש לסופרמן, כדי להעיף את הקסאמים.
כל ילד הוא עולם ומלואו. לכל ילד יש את סיפור ההתמודדות שלו.

מרטיט ומגבש. מתנדבי חברה טובה ו"אחריי" עם מורים ותלמידים
אנחנו מתבוננים בגיבורים הקטנים, צוחקים ונהנים, ויודעים שזה היה שווה את הכל.
עירית, אחת המתנדבות, מספרת: "היה ממש כיף! הילדים כאלה חמודים. היה מרטיט ומגבש".
ויואב מסכם: "מדהים לראות קבוצה של 20 צעירים שמתארגנים ב-20 שעות וגורמים אושר למאות ילדים".
נירית, שולחת המייל, וקרולינה, מנהלת בית הספר, מודות לנו נרגשות ומבקשות שנגיע גם בפסח. נירית עוברת על פני כל המתנדבים, אחד אחד, ומחבקת את כולנו. לאחר מכן היא מתעקשת להגיד שוב תודה: "אתם לא יודעים כמה קשה לילדים האלה וכמה שימחתם אותם היום. עשיתם מצווה גדולה".

לפני שעולים בחזרה למיניבוס, אנחנו מקבלים ארגז ענק, מלא במשלוחי מנות שהכינו התלמידים.
עוד למחרת, מועבר הארגז ליחידת מילואים מובחרת בשכם.
תעביר את זה הלאה, גרסת המציאות.

הכותב הוא מנכ"ל חברה טובה

הקליקו כאן והגיבו למאמר זה  

חזרה לעמוד של כל מסיבות "שיא-פורים"

הדפסהשליחה לחברהגיבו לכתבה
תגובות
מס. התגובהתוכן התגובה
1. נירית :)) (20/03/2008 15:39:54)
2. הייתי שם (20/03/2008 20:12:15)
3. קרולינה (20/03/2008 21:17:53)
4. שרון (21/03/2008 10:51:26)
5. 
אהבתי
לולה (23/03/2008 09:02:32)
6. נויה (23/03/2008 12:40:02)
7. אביחי אטיאס (30/03/2008 14:17:16)
דרונט בניית אתרים
מיסודה של עמותת נחשון
עבור לתוכן העמוד
התנדבות