דלג על בר עליון
דלג על Banners
דלג על Banners
דלג על Banners
דלג על ניווט מהיר
דלג על Banners
מתי אתם עושים את זה?
דלג על Banners

הפריפריה של הפריפריה

ונמשכת שיירה: לא ימשיכו בלעדינו? (צילום: מיכל שוסט (הגדלה)

לא השתתפתי בשתי השיירות הקודמות לשדרות. ואחרי שקראתי את הכתבה של מארק, הצטערתי שלא באתי. הנה דרך די פשוטה שבה אני, תושב המרכז, יכול לתמוך באנשי שדרות, מוראלית וכלכלית. ולכן הצטרפתי לשיירה שיצאה לשדרות ביום ו', 31/08. למען הסר ספק, אגיד זאת כאן ועכשיו: אני שמח מאוד שבאתי, אגיע גם בפעם הבאה ואף אביא חברים. ועכשיו לסיפור.

חלק א' - איפה כולם?
בכלי התקשורת פורסם שהשתתפו בשיירה למעלה מ-4,000 איש. ממה שראיתי, זו הייתה הערכה מוגזמת. כשהגענו לנקודת המפגש בצומת יד מרדכי, היו שם בוודאי מאות של אנשים. כולם היו במצב רוח טוב, ומתנדבים של ארגון "לב אחד" (שעושה עבודת קודש מדהימה בשדרות במשך חודשים) חילקו לנו שלטים, מדבקות, דגלים ועשו אווירה טובה. יצאנו לדרך בשיירת המכוניות לשדרות. אם הייתם פעם בשיירה של מכוניות בכניסה לאירוע ספורט או להופעה כלשהי, אז אתם יודעים מה זו שיירה. ומה אני אגיד לכם, השיירה הזאת זזה די מהר. אפילו בכניסה לשדרות. מה לעשות, ככה זה כשאין הרבה מכוניות.

חלק ב' - איפה כולם?
אין מה להגיד, המתנדבים הנהדרים של "לב אחד" עשו שיעורי בית. כל אחד מאנשי השיירה קיבל מפה של שדרות, ועל כל מפה, היה מסומן אזור ספיציפי כלשהו - כדי לפצל את אנשי השיירה בין המקומות ובעלי העסק השונים. כשהמתנדבת נתנה לי את המפה, ראיתי שיש לה ביד עוד מאות דפי מפה עבור מתנדבים. דפי מפה שלא חולקו. האזור שלנו היה בפינה הצפון-מערבית של שדרות. נסענו לשם, ומיד שמנו לב שהרחובות די ריקים, והרבה חנויות היו בכלל סגורות. "בטח שאני שמח שבאתם", אמר אחד מבעלי החנויות, "אבל איפה האנשים של שדרות? כולם בורחים מפה. ועוד עכשיו, שסוף שבוע, הלכו למרכז. אף אחד לא נשאר פה". ובאמת, זה נראה היה שכולם עזבו, ורק האיש הזה נשאר בפריפריה. ואז בעל החנות הצביע על אחד הבתים מימין, שעליו נפל טיל קסאם. לאחר מכן הראה את אחד הבתים משמאל, שגם הוא נפגע מטיל קסאם, ואמר: "אתה מבין? ורק אני פה, במרכז". באמת, מה לעשות, ככה זה כשאתה במרכז.

חלק ג' - איפה כולם? 
המכולת של גבריאל לא נמצאת במרכז העיר. היא נמצאת במקום שאליו נשלחנו, בפינה של העיר. בפריפריה. במכולת של גבריאל היו, חוץ מאיתנו, עוד שלושה אנשים ממודיעין, שנכנסו עם צוות צילום של אחד הערוצים. ובאמת, היה מרגש לראות איך הם לוחצים את היד לבעל המכולת, ואיך המצלמה עוקבת אחריהם מורידים בשמחה מוצרים מן המדפים.
ואז הם הלכו. ולא ראינו עוד אף אחד שנכנס למכולת הזו לאחר מכן. עשינו קניות אצל גבריאל בכמה מאות שקלים, ולא הבנו לאן נעלמה כל השיירה. רק אנחנו ושלושת החבר'ה ממודיעין היינו אצל בעל המכולת הזה? איפה כולם? 
כשיצאנו מפתח המכולת, נתקלו עינינו בבעל חנות צעצועים שעמד והסתכל על המכולת בעיניים כלות. הנה, אצל גבריאל ביקרו חמישה-שישה אנשים. ומי בא לקנות צעצועים? אף אחד. 
אחרי הרכישות שביצענו אצל גבריאל ובחנות הצעצועים, נפגשנו עם חברים שהיו במקום אחר בשדרות. אמרנו שניפגש במרכז, ונאכל שם. תמיד נפגשים במרכז. זה הכי נוח. וכשהגענו אל המרכז - פתאום הבנתי איפה כולם. עשרות אנשים יצאו מסניף סופרמרקט של אחת הרשתות הגדולות, עם עגלות עמוסות לעייפה.
אז הרשת הגדולה עשתה קופה יפה באותו יום שישי, וצריך לפרגן לה. למה לא. וגבריאל עשה קצת פחות. ומוכר הצעצועים, עוד קצת פחות. מה לעשות, ככה זה כשאתה בפריפריה.

  


הכותב הינו סטודנט לפסיכולוגיה ומשפטים,
ומייסד חברה טובה.

 

 

 תוכלו להגיב לכתבה על ידי לחיצה על כפתור "הוסף תגובה", כאן למטה.

 

הדפסהשליחה לחברהגיבו לכתבה
תגובות
מס. התגובהתוכן התגובה
1. אנונימית (3/09/2007 18:59:16)
2. מרק דיקופולצב (5/09/2007 22:35:05)
דרונט בניית אתרים
מיסודה של עמותת נחשון
עבור לתוכן העמוד
התנדבות