דלג על בר עליון
דלג על Banners
דלג על Banners
דלג על Banners
דלג על ניווט מהיר
דלג על Banners
מתי אתם עושים את זה?
דלג על Banners

האם זה שווה את המאמץ?

לירית קליין מכינה הפתעות לילדי בית החולים (צילום:  (הגדלה)
לפני כמה שבועות שמעתי לראשונה על מסע ההתנדבות שמארגנת חברה טובה. מיד קיטלגתי אותו בראש בתור "דבר שאין לי כוח להתאמץ לעשות אבל אין לי ספק שאעשה אותו בסוף", מסוג הדברים שאני מנסה להתכחש להם אבל יודעת שזה לא יעבוד. החלק העצלן שבי תמיד מפסיד במאבק.
 
אנשים כמו אסף אזר (היום מנכ"ל חברה טובה) יכולים להוציא אותי מהבית בלי להניד עפעף.
אנשים כמו איילת יכולים במייל אחד עם המשפט הבא: "אני הולכת להיות בכל היומיים של המסע, ואני אשמח אם אנשים שאני אוהבת יהיו שם" לגרום לי להגיע לכל מקום בעולם.
ואנשים כמו כל אחד ואחד שהיה שם על האוטובוס, גורמים לי להבין שעשיתי את המעשה הנכון.
 
תגובות מהסביבה והמשפחה להשתתפותי באירועים מסוג זה נוטות להיות ספקניות ופסימיות: האם זה שווה את המאמץ? האם אני חושבת שלהרים שתי שקיות ניילון באיזה חוף, לשחק שעה עם ילד בבית חולים ולצייר פרח על קיר באשקלון באמת ישנה את העולם?
התשובה היא לא.
אני חושבת שזה ישנה אותי.
ורק אותי אני יכולה לשנות.
אבל אולי אם אני אצליח לעשות עם עצמי עבודה טובה, זה יעודד אנשים אחרים לעשות את אותו הדבר.
 

 
מסע ההתנדבות שארגנו בכשרון רב אנשי חברה טובה היה יוצא דופן במוצלחותו (יש מילה כזאת?).
החל מלוגיסטיקה מורכבת שעבדה כמו שעון שווייצרי שהרגע יצא מהמפעל (כל הכבוד לאורי וכטל) ועד לשיתוף פעולה מדהים של כל אחד ואחת ממשתתפי המסע, שמרביתם לא הכירו זה את זה לפני כן. וזה כולל כמובן גם עבודה מסורה של כל מי שארגן את הפעילויות, עבד מול התקשורת והמשפחות, חתך את הסלט לארוחת ערב, צילם, חייך, ויתר על זכותו הבסיסית לישון, עזר, ועוד ועוד ועוד. 
 
צבי רגב, אבא של אלדד, עם חברת מועדון אקי"ם ומתנדבות חברה טובה (צילום באישור: מעיין מאור)
 
 
 
 
נציגי המשפחות התרגשו מהיוזמה, ואנחנו התרגשנו מכך שהם באו וחלקו עימנו - בפעם המי יודע כמה - את חווייתם הקשה וההתמודדות עימה. כל פעילות שנעשתה במהלך אותם יומיים קסומים הותירה אחריה אנשים מחייכים. מישהו יכול להגיד לי שחיוך של אב שכול, של ילד מאושפז, של אדם בעל נכות – לא שווה את המאמץ?
 
 
 
לסיכום:
היתה לי הזכות לפתוח את השנה בחווייה נדירה עם אנשים טובים (בלשון המעטה);
להרגיש כמה טוב להיות בבית (אני נמצאת בחו"ל רוב השנה);
להיזכר שוב שיש לנו משהו להתגאות בו ולשמוח בו;
ועל כך אני מודה מאוד לכל מי שלקח חלק במסע,
ולבורא עולם שבחסדו תרבה האהבה בעולם.
 

לירית קליין השתתפה במסע ההתנדבות של חברה טובה.
תוכלו להגיב לכתבה על ידי לחיצה על כפתור "הוסף תגובה", כאן למטה.

הדפסהשליחה לחברהגיבו לכתבה
תגובות
מס. התגובהתוכן התגובה
1. שמבו (3/10/2007 07:10:10)
2. לבנה הדר אלגזי (5/10/2007 21:52:45)
3. פייטלסון (1/11/2007 22:46:39)
דרונט בניית אתרים
מיסודה של עמותת נחשון
עבור לתוכן העמוד
התנדבות