דלג על בר עליון
דלג על Banners
דלג על Banners
דלג על Banners
דלג על ניווט מהיר
דלג על Banners
מתי אתם עושים את זה?
דלג על Banners

יום הזיכרון ליצחק רבין - מה נשאר ממנו?

יצחק רבין ז"ל. יום זיכרון לאיש, או יום תיקון  (הגדלה)

כל שנה, היום הזה עובר כמעט מבלי משים. יש פה ושם תזכורות, משהו בגלי צה"ל, משהו בבתי הספר, טקס פה טקס שם, אבל שום דבר משמעותי לא קורה ביום הזה. זה לא יום שזוכרים מתי הוא חל, זה לא יום שיש לו באמת מטרה, זה עוד יום בשנה שאפשר לעשות ממנו סיבה לפוליטיקה.
 
אז כיצד נראה יום הזיכרון ליצחק רבין עכשיו? מצד אחד, יצחק רבין האיש: מה הוא עשה, מה הוא היה. וכל שנה לקראת יום הזיכרון מראיינים את המשפחה, איך נועה גדלה ואיך יובל חזר לארץ, כי פה זה המקום היחידי והאמיתי לחיות, ואיך יצחק רבין היה צריך להיות פה כדי לראות מה נהיה מהארץ שלנו. מצד שני, מה קורה עם הרוצח. מספרים לנו שיש עצומות לשחרור מוקדם של האיש, ואיך אוטוטו נולד לו תינוק והאם ישחררו אותו לברית ועוד ועוד כיוצא באלה.
 
ובעוד כמה שנים, לא יהיה יום הזיכרון. כי כולם ישכחו. כי חלק מאיתנו לא יכירו את האיש, את חלק אחר זה בכלל לא יעניין. העניין הוא, שאנחנו מפספסים פה בגדול. יום הזיכרון ליצחק רבין הוא משהו מעבר לעיסוק במי היה הבן אדם ובדמות הרוצח. יום הזיכרון ליצחק רבין צריך להוביל אותנו למה שיהודים אמריקאים אוהבים כל כך לכנות: תיקון עולם. תיקון חברתי-חינוכי, שמתחיל בתוכנו.

 

שלא תבינו אותי לא נכון: חשוב מאוד לדעת מי היה רבין. באמת אדם גדול, הוא חי את ההיסטוריה של תקומת עם ישראל, היה חלק מהמהפכה הציונית, מתקומת עם ישראל ואיחוד ירושלים. אך זה לא מספיק כדי לשמר את היום הזה בתודעה ההיסטורית-חינוכית של העם למשך דורות.
 
הדוגמה הכי טובה (יש שיאמרו, הכי בנאלית) היא דוגמת גדליה בן אחיקם (כן, זה מהצום שהדתיים צמים בו אחרי ראש השנה). רצח גדליה בן אחיקם היה ללא ספק אירוע טראומטי לבני התקופה ולאחרוני היהודים שנותרו בארץ יהודה אחרי החורבן והגלות שהמיט נבוכדנצר מלך בבל. אבל היום הזה נחקק בלוח השנה של העם היהודי, לא בגלל החוויה האישית שחוו בני התקופה של גדליה. צום גדליה, "שנקבע לדורות" בלוח השנה העברי, הוצב שם כתמרור אזהרה מוסרי; כדי להזהיר אותנו מפני דבר נורא שיכול להתרחש בעם שלנו (ובמשטר דמוקרט:, רצח מנהיג יהודי על-ידי יהודי.
 
אבל כנראה שלא השכלנו, כי למרות הצום שנחקק לדורות עדיין חזרנו על אותה טעות. אז איך מונעים אותה? איך הופכים את יום הזיכרון ליצחק רבין למשהו משמעותי, שהוא מעבר להתעניינות צהובה במשפחת רבין? מעבירים את המסר. קל מאוד לדבר על אחדות בעם, על הבנה. בכלל, נראה שפוליטיקה ומעורבות חברתית לא באמת הולכות ביחד. אז זהו, שכן. תיקון עולם מתחיל בצדק חברתי, תיקון עולם מתחיל בהמסת הגוש השחור של הכעס והתסכול שנמצא אצל כל אחד מאיתנו עמוק בגרון. ואת זה עושים במעשים.
 
אין ספק, יש הרבה מה ללמוד מיצחק רבין במעשים. הוא היה איש גדול, איש של מעשים. מגיל 16, כשהצטרף לפלמ"ח והפך להיות אחד המפקדים הגדולים של צה"ל, ועד יומו האחרון כראש ממשלה. רבין היה איש פשוט, שחלומו היה ללמוד הנדסת מים. הייתה לו ההזדמנות, אך הוא בחר בדרך הקשה, להתגייס ולהילחם פה בארץ.

 

בשנים האחרונות מתעוררות יוזמות ברוכות ליום הזיכרון ליצחק רבין. היוזמה של רשת המדרשות להתחדשות יהודית היא מדהימה, היא מאפשרת להשאיר את הגחלת חמה ולדבר על הדברים בגובה העיניים. גם אוהלי ההדברות של "גשר" הם מבורכים, לשבת ולדבר בלי חשבון על דברים שלא הצלחנו לפתור. והכי חשוב: האנשים הקטנים שלא צריכים תירוץ כמו יום הזיכרון ליצחק רבין כדי לקום ולעשות, הם אלה שמשמרים וממשיכים את המורשת שלו: מורשת העשייה.
 
אנחנו צריכים להפוך את יום הזיכרון ליצחק רבין ליום שנחקק בתודעה ההיסטורית, החברתית והחינוכית שלנו כיום של לימוד ומעשים, יום של תיקון עולם, או לכל הפחות תיקון המעגל הקרוב אלינו. זו חובתינו הערכית והמוסרית, כדי שבעוד עשרים ושלושים שנה לא יהפוך היום הזה להיות לנחלתם של המתעסקים בטפל, אלא לנחלתו של כל העם היושב בציון ורוצה להוביל לשינוי חברתי-חינוכי שורשי: תיקון עולם!
 

הודיה קנטרוביץ' היא פעילה בחברה טובה ועובדת במוזיאון הפלמ"ח.
תוכלו להגיב לכתבה על ידי לחיצה על כפתור "הוסף תגובה", כאן למטה.

הדפסהשליחה לחברהגיבו לכתבה
תגובות
מס. התגובהתוכן התגובה
1. אורח פורח (2/11/2007 14:35:32)
דרונט בניית אתרים
מיסודה של עמותת נחשון
עבור לתוכן העמוד
התנדבות