דלג על בר עליון
דלג על Banners
דלג על Banners
דלג על Banners
דלג על ניווט מהיר
דלג על Banners
מתי אתם עושים את זה?
דלג על Banners

המאבק איננו שלנו, כי שלכם הוא!

הגדלה

במוצאי השבת הקרובה יגיעו אלפים מאיתנו לכיכר רבין כדי להשתתף בעצרת שיש לגביה קונצנזוס מלא, מקיר לקיר – עצרת למען החינוך בארץ. מזה כמעט חודש שובתים המורים בארץ, והמדינה כדרכה הולכת. נדמה כי לאיש זה לא מפריע. חודש שבו חלה עלייה של 60 אחוז בפשיעת הנוער. חודש שבו אלפי תלמידים לא זכו ללימודים אשר להם הם זכאים. חודש שבו 600 אלף תלמידים הסתובבו בחוסר מעש.

 

המאבק הוא לא רק על שכר, אלא גם על תנאים ללימודים, גודל הכיתות, שעות הוראה ועוד. וכן, גם על שכר. אין סיבה שמורה, המקיים חוליה קריטית בחברה, ישתכר שכר זעום, שאינו יכול לקיים משפחה בכבוד.

 

לא נעים לנו לומר זאת, אבל המאבק הזה הוא גם כוללני יותר – בימים שבהם אפילו החינוך עושה דרכו בצעדי ענק לעבר הפרטה, הגיע הזמן לומר: עד כאן. לומר לכולם שהחינוך יישאר ציבורי. ברור שפקידי האוצר היו מעדיפים להפריט גם את המערכת הזאת, להקטין עוד את המנגנון הציבורי. אבל לנו, למרבית האנשים בארץ הזאת, יש אינטרס אחר. אינטרס שמערכת החינוך הממלכתית-ציבורית תמשיך להתקיים. הרי ברור שמבחינה תקציבית עדיף היה לו היה החינוך מסיים כבר את תהליך ההפרטה. הרי בחלומותיהם של פקידי האוצר, עדיף בוודאי גם לשכור עובדי קבלן במקום מורים, ואם אפשר עובדים זרים - עדיף עוד יותר. אבל המצב אינו כזה. החינוך טרם הופרט וניתן עוד לשנות את המצב. ניתן לומר – עד כאן, זה הקו האדום שלנו, את המערכות החיוניות הללו לא נסכים למכור לאיש.

 

לא בחרתי להיות מורה מתוך אין-ברירה. להיפך, אני הולך למקצוע ההוראה והחינוך מתוך בחירה חופשית, אפילו שיש לי אפשרויות רבות נוספות. אני הולך לשם כי אני באמת מאמין בזה, באמת חושב שאפשר לעשות בחינוך ולשנות, באמת מרגיש כי העתיד שלנו טמון במערכת הזאת. כך גם לא מעט מחבריי הסטודנטים להוראה, שבשבועות האחרונים מצטרפים לא-פעם למורים במאבקם. מצטרפים כי באמת חשוב לנו שבכיתות יהיה אפשר ללמד טוב יותר, להשקיע יותר בתלמידים, להסתכל במהלך השיעור על לא יותר מ-40 זוגות עיניים. וכן, אנו לא מתביישים לומר, אנו מצטרפים גם כדי שהבחירה במקצוע הזה תהיה אפשרית יותר, כדי שיהיה אפשר לחזור בכבוד הביתה.

 

בשבוע שעבר, בהפגנה שנערכה מול בית הדין הארצי לעבודה, ראיתי כבר כמה י"בניקים, חלקם חניכים שלי לשעבר, שבאו לתמוך במאבק. זה חשוב. בסופו של דבר, רק לחץ ציבורי יעזור. ברור למקבלי ההחלטות כי פתיחת התקציב כרגע תביא לצורך בשינוי מהותי בסדר העדיפויות הלאומי, ולכן הם מעדיפים להתעלם, להתנדף, אפילו לא להיפגש לשיחה קצרה. רק לחץ ציבורי יגרום להם להבין שלמשבר הנוכחי יש פתרון אחד בלבד – התערבות משמעותית והקצאת משאבים מספקים לשעות הוראה, הקטנת כיתות, וכן – גם שכר למורים.

קשה לי לבוא בבקשות, אבל הפעם אני מרגיש כי אינני מבקש, לפחות לא לעצמי. המאבק הזה הוא למען העתיד של כולנו. שלנו כתלמידים כיום, של אחינו כתלמידים מחר, של ילדינו. במוצאי שבת, אנחנו מקווים להיות כמה עשרות אלפי אנשים בכיכר. וזה יעבוד רק איתכם: אם כל אחד ידאג לבוא ולהביא עימו גם הורה אחד, אח אחד, ושני חברים. תרימו טלפונים, תארגנו חברים, מכרים והורים.

 

בואו בהמוניכם. זה חשוב לעתיד של כולנו.

 

 הפגנה המונית למען עתיד החינוך: האם הכמות עושה איכות?

הכותב הוא סטודנט לחינוך ומקרא, בתוכנית "רביבים" של האוניברסיטה העברית.

 

תוכלו להגיב לכתבה על ידי לחיצה על כפתור "הוסף תגובה", כאן למטה 

 

חזרה לעמוד הבית

הדפסהשליחה לחברהגיבו לכתבה
תגובות
מס. התגובהתוכן התגובה
1. הדס (16/11/2007 17:12:44)
2. סחבק (16/11/2007 17:31:29)
3. אוריאל (16/11/2007 21:46:46)
דרונט בניית אתרים
מיסודה של עמותת נחשון
עבור לתוכן העמוד
התנדבות