דלג על בר עליון
דלג על Banners
דלג על Banners
דלג על Banners
דלג על ניווט מהיר
דלג על Banners
מתי אתם עושים את זה?
דלג על Banners

סל בריאות חולה

 

"21 איש נהרגו השבוע בתאונות דרכים..." זעקו הכותרות בסוף שבוע אחד. 21 איש! זה המון, ובעיקר מזעזע. כל אחד הוא עולם ומלואו. לכל אחד יש משפחה: אבא, אמא, ילדים, אחים וכו'. כל המדינה מזועזעת. המדינה משקיעה מאות מיליוני שקלים במלחמה בתאונות הדרכים. מדי שנה נהרגים כ- 450 איש בתאונות דרכים והמדינה איננה חוסכת באמצעים לצמצום התופעה. זה לא רק עניין רגשי, זה גם עניין לאומי. הנזקים למדינה כתוצאה מהתאונות הם אדירים.

 רק בריאות

מעבר לכל זה ישנם "תאונות" מסוג אחר. גם באלה ישנה השקעה לא מבוטלת במחקר ובפיתוח כדי למנוע אותן. אף ניתן לומר, כי מדינת ישראל היא אחת המדינות המפותחות בעולם בנושא הבריאות. יחד עם זאת, לצערנו הרב, המדינה מעולם לא השקיעה בטיפול בחולים את מה שהיא משקיעה במלחמה בתאונות דרכים. הזכות הבסיסית מכל - הזכות לחיות - לא ניתנת לכלל אזרחי המדינה אלא רק למי שיש לו עשרות אלפי שקלים בחודש למימון תרופות או לחילופין למי שבריא וב"ה לא נזקק להן. הסכומים, שהוקצו בשלוש השנים האחרונות לעדכון סל התרופות הם מגוחכים. תרופות חדשות, שמיועדות להצלת חיים, ושיעילותן איננה מוטלת בספק, נשארו מחוץ לסל. תרופות למחלות קשות כגון: סרטן, טרשת נפוצה ומחלות לב, שיעילותן הוכחה מבחינה מדעית, והן רשומות כתרופות מוכרות בישראל , אינן בסל הבריאות ולכן קופות החולים מסרבות לספק אותן למבוטחים, וזאת מכיוון שאין כיסוי לעלות התרופות במימון שמעבירה הממשלה לקופות. האזרחים הבריאים של מדינת ישראל לא מוטרדים מכך. כאשר האדם הוא בריא, לא אכפת לו איזו תרופה נמצאת בסל ואיזו נשארה בחוץ. סל התרופות הוא בעייה של החולים ושל בני משפחותיהם, כלומר, של אלה, שהם ממילא במצב קשה והיכולת שלהם לערוך מאבק ציבורי מוגבלת. חישבו על רופא, הנאלץ להגיד לחולה שלו "יש תרופה שעשויה להציל את חייך, אבל אסור לי לרשום לך אותה. אני אכתוב לך את שם התרופה על פתק, ואם יש לך כסף (הרבה כסף), תוכל לקנות אותה באופן פרטי..." אך מה עם החולים, שאין להם כסף? האם נגזר עליהם למות, חלילה?!

 

12,000 איש מתים מדי שנה ממחלת הסרטן בלבד. 12,000 איש הם 1,000 איש בחודש, שהם 33 איש ביום (!). זה הרבה יותר מ- 21 הרוגים בשבוע ומ- 450 הרוגים בשנה. האם מישהו נרדם בשמירה? בכל שנה מתכנסת ועדת סל התרופות לדיון, אלו תרופות ייכנסו לסל הבריאות בשנה הבאה ואלו יישארו מחוץ לסל. בכל שנה גוזרת ועדת התרופות את דינם של חולים רבים לשבט (חס וחלילה!) או לחסד. האשמה איננה תלויה בוועדה. הוועדה אנוסה לפעול לנוכח "מיטת סדום" שבה היא נמצאת עקב התקציבים הזעומים של המדינה למטרה זאת.

 

תקציב הביטחון במדינת ישראל מגיע להון עתק, אך מעולם לא ניתנה עדיפות ברורה לנושא הבריאות. אבל זה לא הכל. עוד לפני התקציב הנדרש לצורכי הבריאות ישנה הטעייה מכוונת מצד כל קופות החולים ואין פוצה פה. ע"פ תחקיר, שנערך בנושא זה, מתברר, כי קופות החולים "גוזרות קופונים" על גוום של החולים המיוסרים. הן מוכרות לנו תרופות במחירים מופרזים תוך גריפת רווחים עצומים בה בשעה, שעלויות הרכישה של תרופות אלו נמוכות בעשרות אחוזים מהמחירים, שעליהם הם מצהירים בפני "ועדת הסל". משמע מכאן, שגופים אלו, המוגדרים כמלכ"רים, גורפים רווחי עתק ממכירת התרופות בהציגם מצגות שווא. אם נדמה לנו שיש תחרות בין הקופות השונות בעניין זה, טעות היא: הקופות נגררות האחת בעקבות רעותה בנושא המניפולציות על גבם של החולים. הבעיה, אם כן, איננה רק תקציבית, אלא נכונות של גוף מבקר כלשהו מטעם המדינה לצאת בגלוי נגד תופעה נוראה זאת. לא די לקבוע אלו תרופות ייכנסו לסל, אלא יש גם להטיל פיקוח על מחיריהם של התרופות בהתאם לבדיקת גוף חיצוני בלתי תלוי ולא לאפשר לקופות החולים לחרוץ את דיננו לחיים או למוות, חלילה.

 

הכותב הינו מנכ"ל עמותת "קרן ישעי - מרפא לחיים"

 

 

הדפסהשליחה לחברהגיבו לכתבה
דרונט בניית אתרים
מיסודה של עמותת נחשון
עבור לתוכן העמוד
התנדבות