דלג על בר עליון
דלג על Banners
דלג על Banners
דלג על Banners
דלג על ניווט מהיר
דלג על Banners
מתי אתם עושים את זה?
דלג על Banners

רואים רחוק, רואים שקוף

פעם אמרו לי שבשביל להבין לעומק אקטואליה, צריך לקרוא את שלושת העיתונים הגדולים ולהשוות ביניהם. אבל מי המטורף שקורא כל יום שלושה עיתונים? יותר מכך, מה קורה כאשר לשלושת העיתונים אינטרס אחד ועמדה אחת משותפת - ואין ביניהם מחלוקת כלל? האם פירוש הדבר הוא שהדברים הנכתבים בהם הינם אמת מוחלטת?

לכאורה התשובה היא פשוטה: כן. בפועל, התשובה לצערנו הפוכה, לפחות בחלק מהמקרים. אם נבדוק את העיתונות הישראלית נוכל להבחין כי ישנם מגזרים שאינם מיוצגים בה כלל. מתי בפעם האחרונה קראתם כתבה אוהדת על חרדים או על ערבים, כתבה על שדרות שאינה קשורה לקאסמים, או כתבה על תרבות אוונגרד במקום שאינו תל-אביב? האם הדבר נובע מהיעדרם של אייטמים בנושאים הללו, או שמא מפני שרוב העיתונאים באים ממקום מסוים אחד? ואולי החד-גוניות של התקשורת נובעת ממחשבה של מאן דהוא שמשוכנע כי הציבור מסתפק בעיתונות רדודה ולכן קל להאכילו בעוד כפית מהחומר שאליו הוא רגיל - ושלא כדאי לאתגר אותו יותר מדי.

בעיה נוספת היא קשרי הון ותקשורת – האם "ידיעות אחרונות" יכתבו משהו רע על משפחת מוזס,הבעלים? מסתבר שלא. תשאלו את מיקי רוזנטל, שאמר בראיון לדה מרקר "ידעתי שיש אנשים שאסור לגעת בהם, והם כולם קשורים באינטרס הכלכלי של נוני מוזס. [...] גם התוכנית 'עובדה', שאין ספק שהיא מהצד הטוב של העיתונות - האם ידעתם ש-95% מהתחקירים שלה התעסקו ברשות הציבורית? כולם זוכרים את תחקיר ישראייר, שניסו לפסול אותו, אבל מה היה ב'עובדה' חוץ מישראייר? כשאני באתי ורציתי לעשות לאחת הזכייניות תחקיר על הבנקים, אמרו לי: 'לא כדאי, בנק לאומי הוא אחד הבעלים שלנו. לך תשחט פוליטיקאים, זה טוב".

כשבעלי ההון הם גם בעלי העיתון, מאבק חברתי לא תמיד יתפרסם (גם אם הוא לא מכוון כנגד הבעלים הישיר של העיתון). וגם אם הוא יפורסם, לא יתפוס המאבק את הכותרת הראשית, אלא ייקבר בעמודים הפנימיים העוסקים בענייני רווחה. למרות זאת, היעדר הפרסום והמחסור ב"גב תקשורתי" לא מרפה את ידיהם של הפעילים החברתיים.

נכון, להגיע לאובייקטיביות מושלמת אי אפשר. למעשה - זה גם לא ראוי. אחרי הכל, המציאות איננה משוואה מתמטית, והעיתונאי אינו משולש. למרות זאת, אפשר וצריך להציג את המציאות מבעד להשקפות מגוונות ולא רק מזווית הראיה של בעלי ההון או של הבועה התל אביבית. אפשר ליצור עיתונות שמחויבת קודם כל לרמה גבוהה, לאמת ולריבוי דעות שנועד ליצור דיון רחב ואמיתי, ובעיקר כזה שמחויב לדמוקרטיה ולא לרווח ולאינטרסים של בעלי הון.

איך עושים את זה? באמצעות אתר אינטרנט חדשותי-מגזיני יומי, שנמצא בבעלות הקוראים והגולשים. הקמנו אתר בשם "שקוף" שקוראיו וגולשיו יכולים להצטרף כחברים לעמותה המחזיקה באתר האינטרנט תמורת תשלום דמי חבר שנתיים בסך של של 240 ש"ח, וכך יורד הצורך בכספם של בעלי הון. חברי העמותה יכולים על אופן קיומו של האתר; הן בקריאה, הן בכתיבה - אך גם בשותפות באסיפה הכללית. שקוף, כשמו כן הוא, שואף לשקיפות. כל שקל שיוצא, כל חבר שמצטרף, הכל גלוי ומפרסם באתר – אני יודעת בדיוק מה קורה עם דמי החבר ששילמתי. וכך זה יהיה גם בעתיד.

את הקמת האתר הגה ויזם נתי יפת, בעברו עורך ראשי ב"נענע", אשר הבין כי בניגוד לדעה הרווחת - אנשים אכן קוראים גם כתבות עומק, ולמעשה הקושי היחיד הקשור בכתבות אלה הינו הקושי לפרסם אותן. לנתי יפת הצטרפו אנשים ועיתנואים רבים וטובים (למשל יולי חרמנצק'ו שתרכז את תחום החינוך, מיקי רוזנטל, ענת סרגוסטי ועוד), אשר מתעתדים להקים מערכת לכל נושא חדשותי ואקטואלי, מערכת אשר תגובה במתנדבים שיעזרו בתחקירים, בצד הטכני, בגיוס הון ובהעלאת המודעות למיזם הזה.

אז איך אפשר לעזור? ניתן להצטרף לעמותה או לתרום לה, להתנדב באחד מצוותי העבודה, וחשוב מכל - להיכנס לאתר ולעקוב אחר התפתחותו וגדילתו.

הצטרפו למהפכה.

הכותבת חברה ב"שקוף" ולומדת חינוך מיוחד וספרות במכללת אורנים

הקליקו והגיבו למאמר זה

הדפסהשליחה לחברהגיבו לכתבה
דרונט בניית אתרים
מיסודה של עמותת נחשון
עבור לתוכן העמוד
התנדבות