דלג על בר עליון
דלג על Banners
דלג על Banners
דלג על Banners
דלג על ניווט מהיר
דלג על Banners
מתי אתם עושים את זה?
דלג על Banners

נותנים פוש לתלמידים מתקשים

"העץ הנדיב" (מאת של סילברשטיין) הוא ספר ילדים שכולו משל על נתינה אין סופית הפותח במילים: "פעם אחת היה עץ... והוא אהב ילד קטן אחד....וכל יום הילד היה בא ואוסף את העלים של העץ ועושה מהם כתרים ומשחק כמלך היער." אחרי כל נתינה של העץ נכתב בהדגשה: "והעץ היה מאושר". העץ הנדיב הזה, בעיני, כמוהו כעמותת פוש ומלכי היער, הם אלו הזוכים לפוש הזה.

עמותת פוש משדכת בין מתנדבים לבין תלמידים בבתי הספר (יסודי עד תיכון), במטרה להעניק סיוע לתלמידים מתקשים ומקשים, בעלי קשיים סוציו-אקונומיים מובהקים. כאלה, שאם לא נסייע להם עכשיו, יסבלו מקללת ההסללה ממנה קשה מאוד להתנתק; אוכלוסייה מוחלשת שאם לא נחזק אותה כעת, יכול להיות שיהיה מאוחר מדי.

הקשר הראשון שלי היה עם עו"ד אודליה שפיטלני, יו"ר העמותה, ומאוחר יותר עם גב' דבורה בן יצחק, המרכזת את המתנדבים במחוז בו אני מלמדת (שתי נשים הראויות לכל שבח אפשרי על פועלן והקדשת חייהן לנושא!). כשהוצגה בפני העמותה הייתי חשדנית ומלאת ספקות. כיצד זה מתנדב הבא מן החוץ ישתלב בבית הספר? איזה קשר יצור עם הילדים? האם באמת יכול להתחולל שינוי במפגש של שעתיים בשבוע? איך משלבים זאת במערכת הבית ספרית? כיצד מלווים את המתנדבים בתוך המהומה השגרתית? ובכלל...

יחד עם דבורה נפגשתי עם מועמדים המעוניינים להתנדב בבית ספרי. המפגשים היו מפתיעים ומרגשים בכל פעם מחדש. הם הגיעו, צעירים ומבוגרים, אנשי עסקים וסטודנטים, שכל מה שהם רוצים הוא לתת. פשוטו כמשמעו לתת. לא כדי לקבל תמורה, לא כדי לזכות ביוקרה, לא כדי לקבל דברי שבח והלל. פשוט לתת.

בבית הספר בו אני מלמדת שולבו כשבעה מתנדבים מטעם העמותה. לכל אחד מהמתנדבים הוצמד תלמיד או שניים, עימו הם נפגשים אחת לשבוע. והתהליך היה מדהים. זה התחיל בקשיים בירוקרטים של מתי ואיפה, בחשדנות של ההורים ובהתחמקות של תלמידים. אבל, כמו מעשה הבריאה, עם המון סובלנות ואהבה, מערכות היחסים בין המתנדב לתלמידים החלו לרקום עור וגידים ולקבל משמעות אמיתית.

בצנעה רבה החלו להגיע המתנדבים לבין הספר, נפגשים עם התלמידים, מתעדכנים אצל רכזות המקצוע והמורים מה צריך ללמד ומהן הציפיות וכבמטה של קסם, החלו לנבוט התוצאות. ציונים שעלו, חיוכים שחוייכו, הקבצות שהשתנו, הורים שפרגנו ומורים שסוף סוף ראו כיצד הפוטנציאל הופך ממשי. היו גם קשיים בדרך: היו קשיים של חוסר התאמה וכימיה בין המתנדב לתלמיד, היו לעתים פערים בציפיות ועוד. אבל, כאלה היו מעטים מאוד. לאחד החלפנו תלמיד, לשני החלפנו חדר, ולאחר הוספנו תלמיד במקום זה שמתחמק בסתר ... כמו שהרצל אמר "אם תרצו אין זו אגדה". ואנחנו רצינו ואנחנו עדיין רוצים.

גם השנה ממשיכה העמותה ללוות את תלמידי בית הספר. משנה לשנה הופכים המתנדבים יותר ויותר לחלק מן השגרה הבית ספרית ולחלק בלתי נפרד ממערך הסיוע המוצע לתלמידים. אני מאושרת על שנפל בחלקי, בחלקם של תלמידיי ובחלקו של בית הספר שלי, ליהנות מן המשאב האנושי הזה, משאב חם ואוהב, משאב שלא עולה כסף, אבל שווה כל מאמץ. משאב, שמטרתו לצמצם פערים ולקדם תלמידים. משאב שכל רצונו לתת. משאב של אנשים מתנדבים. אני מודה לכל האנשים החברים בעמותה הזו בשם כולנו !

אני מזמינה את כל מי שמתגעגע לבית הספר ורוצה ללמד תלמיד אחד או שניים לפנות לעמותת פוש (בטלפון 03-5354965 או באתר), שתפנה אותך לבית ספר בעירך בו מחכה לך תלמיד.  

הדפסהשליחה לחברהגיבו לכתבה
דרונט בניית אתרים
מיסודה של עמותת נחשון
עבור לתוכן העמוד
התנדבות