דלג על בר עליון
דלג על Banners
דלג על Banners
דלג על Banners
דלג על ניווט מהיר
דלג על Banners
מתי אתם עושים את זה?
דלג על Banners

"הייתי עושה הכל כדי להיות מסוגלת להשתטות כמו פעם"

ים של מחשבות

ככה,
כאילו אין אף אחד.
כאילו לרגע העולם כולו שטוח,
ואני יכולה לראות את כל פני השטח,
ואין שם אף אחד.

לא חיה, לא אדם -
לבד.

לבד בעולם,
מכסה את אוזניי חזק חזק,
ומרגישה בכאב הקל של הלחץ,
וזה מה שהרגשתי תקופה ארוכה -
לחץ.
פותחת את פי ולוקחת נשימה עמוקה,
פותחת את פי וצועקת -
צעקה חזקה, עוצמתית, אך שקטה כל כך.
ואין מי ששומע.
אין כאן אף אחד.
אף אחד.

הייתי עושה הכול, כדי להיות מסוגלת גם היום להשתטות כמו פעם,
כמו ילדים קטנים, שיכולים להסתובב במקום בלי סוף,
מבלי לחשוב לרגע צעד אחד קדימה, מבלי לדעת שאחטוף סחרחורת,
ואפול, ואחטוף מכה כואבת שתשאיר סימן כחול.
הייתי עושה הכול כדי לעשות משהו מבלי לחשוב על תוצאותיו.
אך היום זה כבר לא אותו דבר.
זה כבר הרבה יותר קשה ומורכב,
כשאתה בנאדם גדול,
והמבט שלך על החיים הוא קצת שונה,
אתה תמיד רוצה...
איך הם קוראים לזה? 
"לזרום"...
לעשות מה בראש שלך!

אבל זה הרבה יותר קשה,
אחרי התהליכים שעוברים בחיים, ורואים אנשים נופלים ולא קמים,
ורואים את עצמנו נופלים, ומכריחים אותנו להמשיך הלאה.
אחרי האנשים שפוגשים, והדברים שחווים,
רואים שאין דבר כזה לעשות ללא מחשבה,
בעיקר כשמצפים ממך לשאת בתוצאות כאדם בעל עמדה.

היום, אתה עובר דברים ולא חוזר בשנית על אותן הטעויות.
היום, דרך ההתמודדות שלך עם הפחד היא לעמוד מולו בכתפיים איתנות ומבט ישר.
היום, מדברים על מה שמפריע, ולא שומרים עמוק בלב.
כי היום,
זה כבר שונה.

אתה כבר מישהו אחר,
הרבה יותר בוגר, הרבה יותר אחראי,
בעל דוגמה אישית, מחויבויות,
היום אתה בוגר - ואין דרך חזרה.

היום אתה בוגר, אז קח איתך צידה -
והמשך בדרכך.  

הקליקו והגיבו למאמר זה





לטור הקודם: יום העצמאות - נר זיכרון ותייירים שלא מבינים למה לא בורחים כשיש צפירה

הדפסהשליחה לחברהגיבו לכתבה
תגובות
מס. התגובהתוכן התגובה
1. עידו (6/06/2008 22:31:35)
2. רונית (ב"ש) (10/06/2008 00:31:18)
3. אור (12/06/2008 02:25:31)
דרונט בניית אתרים
מיסודה של עמותת נחשון
עבור לתוכן העמוד
התנדבות