דלג על בר עליון
דלג על Banners
דלג על Banners
דלג על Banners
דלג על ניווט מהיר
דלג על Banners
מתי אתם עושים את זה?
דלג על Banners

האם האזנה לפרשנות מגבילה את יכולת החשיבה שלנו?


ישראל משתייכת למדינות המערביות שבהן חופש התקשורת והפלורליזם זוכים לשגשוג. בכל תחום אינטלקטואלי אנו זוכים לחוות דעתם של עשרות פרשנים מקצועניים יותר או פחות. השאלה הנשאלת היא: "מתי אנו צריכים להפסיק לקרוא דעות של פרשנים רשמיים או חובבנים ולהתחיל לחפש את התשובות החשובות בעצמנו?"

בטור דעה זה אציג את הטענות השונות לבעד ונגד האזנה מרובה לפרשנים בכל תחום, אעלה לדיון את השאלה מה הופך אדם ל”גאון” המצוי, ולמה אנו מפסיקים לשאול שאלות כאשר אנחנו מתבגרים ובמקום זאת מקבלים תשובות כפי שהן. בנוסף אציג את הצעתי לפתרון הקיבעון השכלי שבו אנו נמצאים מהרגע שבו החלטנו להתבגר.

אחת ההרצאות שזכורות לי ביותר אשר השפיעה עליי באותה מידה הייתה הרצאתו של ז'ק פרסקו - "האם אדם יכול לחשוב בהיגיון?" -  המטרה העיקרית של ההרצאה הייתה להניע אנשים לשאול את השאלה "למה?". ילדים נוטים לשאול את השאלה הזו המון, אך בתור מבוגרים אנו כבר למדנו שלכל שאלת "למה?" כנראה כבר יש תשובה של מישהו אחר אשר ניתן להסבירה בוידיאו של 5 דקות או פחות.

האם הקשבה לעשרות פרשנים ביום יכולה להפוך את הישראלי הממוצע למשכיל יותר ואינטלקטואל חד הבחנה? מסופקני.
מבצע "צוק איתן" הוא דוגמה מובהקת לכך שאולי הפרזנו עם כמות הפרשנים בישראל, ואולי בזכות כך צעירים ומבוגרים נוטים להפחית בחיפוש אחר תשובות וגיבוש דעות מקוריות בכוחות עצמם. פעמים רבות אני נקלע לשיחות שבהם מבוגרים וצעירים חוזרים על מילותיהם של פרשני אקטואליה ידועים בעוד שאינם מתכוונים להטיל ביקורת או ספק בנכונות המידע שנספג. כאן טמונה הבעיה: הכל נגיש מידי, כל נושא אקטואלי מהותי מסוקר בערוצי החדשות ללא הרף ולצופה הממוצע אין את היכולת הנדרשת ואת הטכניקה לניתוח נושאים חדשים ולבקרם בצורה שבה הוא יוכל להביע דעה אישית מגוונת.

ברגעים בהם הטלוויזיה/רדיו כבויים הסטאטוסים בפייסבוק קמים לתחייה. כל בר דעה מקצועית יותר או פחות משתף את הצעותיו לייעול הלחימה והמו"מ, שכמובן נלקחו מכותב סטאטוס אחר, אשר ככל הנראה מצא לנכון להשכיל בנושא פעולות צבאיות ונושאים מדיניים מכותב בלוג אנונימי - בשם "פרפר77" כלשהוא - המומחה בלחימה קרקעית וניהול הסכמים מול ארגוני טרור.

אז כדאי להיות בעד או נגד פרשנויות?

הטענה העיקרית בהתנגדותי היא שחשיפה המרובה לכל הפרשנויות הנגישות גורמת לנו להיות עצלים בחיפוש מידע מקיף בכוחות עצמנו, שיחה טיפוסית בין שני ישראלים תהיה הצגת דעות שונות של פרשנים. אנו מפסיקים לפתח דעות מקוריות ברגע שאנו מפסיקים להטיל ספק ולשאול “למה?”, בכך שאנו לא שואלים “למה?” אנו חשופים רק לידע שטחי והופכים למעט תמימים בנוגע לכל הסבר שמוצג ביצוגיות מספקת. מצדו השני של המתרס עומדת הדעה כי היחשפות למגוון פרשנויות משפרת את יכולתנו לקלוט זוויות הסתכלות שונות, ולאחר מכן לברור מבניהן על פי שיקול דעתנו. בנוסף, בדרך כלל לכל פרשנות מוצעת ניתנת גם פרשנות נגדית. הקשבה לדיאלוג של בעלי דעה מפתחת אצלנו יכולת להבין ולקבל פרספקטיבות שונות. כמו תמיד, כנראה שהדרך הנכונה היא איפשהו באמצע.

מוח של גאון או אי התבגרות? מהי הסיבה שהמבוגר הממוצע מפסיק לחפש את התשובות בעצמו?

כאשר אנו נתקלים בגאון המחשבה הראשונה שקופצת לראשנו היא שכך הוא נולד, אין מה לעשות, יש כאלו שהקשרים הסינפטיים במוחם מתפקדים הרבה יותר טוב.

הגאון המצוי הוא למעשה הילד שלא הפסיק לשאול "למה?"

בימנו מסתבר שלא צריך יותר מידי על מנת להיקרא גאון, על כך אני אפילו מציע ניסוי. קחו נושא אחד בלבד שמסקרן אתכם וקראו חצי ספר בנושא ומאמר אקדמי אחד בלבד. לאחר מכן חשבו איך אותו נושא משתלב בתחומים אחרים בחיים. אם תרצו להרחיק לכת כתבו את דעתכם לגבי התפתחותו של אותו נושא ותרומתו הפוטנציאלית למדע או תחום תרבותי אחר. דברו על כך עם אדם או שניים ותראו כי עד מהרה יעריכו שמנת המשכל שלכם היא מעל הממוצע. אם זה לא עובד אז כנראה אתם מבלים בסביבתם של אנשים מלומדים מאד או ביקורתיים מאד, על כך אתם צריכים להודות.

לגבי הסיבה שהפסקנו לשאול שאלות:

הנה נקודה למחשבה, בתור ילדים בטח גם אתם נהגתם לשאול את הוריכם "למה?". אפילו קופת חולים ידועה בישראל החליטה לעשות מכך פרסומת. תחילה הוריכם היו חייבים לספק לכם הסברים גם אם הם היו פשוטים למדי. הנקודה שבה הוריכם הפסיקו לענות לכם על שאלות והנחו אתכם לחפש את התשובה בעצמכם הייתה מהרגע שבו יכולתם לקרוא בעצמכם. גם כאן, נפלה טעות אך לא בהנחיה אלא בחוסר ההדרכה.

בסקרנות רבה  ניגשתם למנועי החיפוש באינטרנט בתקווה למצוא את תשובתכם (לא תאמינו איזו סבלנות יש לילד סקרן), אך עד מהרה ההורה מכיר במאמציו של הילד ואומר את המשפט הבא: "אני אסביר לך בקצרה על הקונפליקט הישראלי-פלסטיני ועל הדרך שבה לווין עובד (אחרי הכל ההורה הממוצע זוכר דבר או שניים משיעור היסטוריה ומדעים לפני 17 שנה, לא כך?). משפט זה וההסבר שבא אחריו מוכיחים לילד כי לכל שאלה יש תשובה הרבה יותר פשוטה שמשאירה זמן לשחק בחוץ או לעבור שלב נוסף בפלייסטישן. כך האדם הבוגר הממוצע מפסיק לחפש תשובות מקיפות עד לרגע נוסף בחייו שלא כולם זוכים לו, תחילת לימודים אקדמאיים, בהם  המבוגר ישקיע עוד 3 שנים לפחות לסיים את העבודות ושיעורי הבית כמה שיותר מהר.

אם לא מהעיתונות או מקרוב המשפחה בפייסבוק, היכן ניתן ללמוד ומה ארוויח מזה?

הדרך ללמוד נושא שבאמת מסקרן אתכם הוא להשקיע בחיפוש ספרים, מאמרים ותזות. האם זה ייקח הרבה זמן? כן, אבל מספיק נושא אחד שתחקרו יותר לעומקו בכדי להביא לכם יתרון בראיון עבודה כאשר ישאלו אתכם מה מעניין אתכם ובאמת תדעו לענות על כך בצורה מעוררת השראה. תופתעו לגלות כמה כל נושא חדש שתלמדו קשור לעולמות תוכן אחרים.
הסיבה שהגאון המצוי או הפחות מצוי משיג יתרון במהלך החיים, נובע מהסיבה שהוא פיתח לעצמו דרך חשיבה יצירתית וביקורתית לגבי נושאים חדשים כבר בנעוריו.

לסיום, האם עכשיו אתם תוהים למה להקשיב לי בכלל?
אם כן עשיתי את שלי.

הדפסהשליחה לחברהגיבו לכתבה
דרונט בניית אתרים
מיסודה של עמותת נחשון
עבור לתוכן העמוד
התנדבות